מזמינים אתכם לצפות, ללא תשלום!
מר חיים – הדג הוא ראש ציפור, בביצוע: אנסמבל מוסיקה נובה.
פרפורמנס: מתי? יום חמישי 8.10.20 בשעה 18:00
שיח גלריה: מתי? יום חמישי 8.10.20 בשעה 19:00
בהשתתפות: יוסי מר-חיים, דלית מתתיהו, מיכל נאמן, אורי נועם, יוני ניב
המופע ושיח הגלריה ישודרו לייב בעמוד הפייסבוק של המוזיאון >
פואמה אודיו-ויזואלית המשלבת אלמנטים של סאונד, וידאו ופרפורמנס. העבודה מבוססת על היצירה ונסיבות חייהם של המלחין יוסי מר חיים, זוגתו האמנית מיכל נאמן ובנם האוטיסט יונתן.
יצירתם של בני הזוג נפרשת על פני למעלה מחמישה עשורים, ונטועה בתרבות האוונגארד המקומית. ביצירה מר חיים: הדג הוא ראש ציפור משמש ארכיונם הפרטי ויצירתם האמנותית של בני הזוג, כאתר של קניבליזם אמנותי, המאתגר את גבולות השפה והטעם הטוב. בפינו שותת הריר, נדחסו ופורקו להברות חלקי (גופות) העבודה: ארנבת וברווז, זאב ופינגווין, ויונתן אחד – “גדי בחלב אמו”.
היצירה נעה תדיר בין שני מצגים שונים:
במוקד המצג הראשון, דמותו הווירטואלית של מר חיים (הקרנת וידאו) הניצבת אל מול דמותו של מר חיים (בגילומו של המלחין), המתפעל בדממה טייפ סלילים. עבודת הווידאו מדמה סיטואציה של אבחון פסיכולוגי בכלים של מבחן השלכתי: מר חיים עומד למבחן שטיבו לא ידוע, ונדרש להגיב לשורה של דימויים השאובים מגוף העבודה המוקדם של נאמן: סדרת הדג/ציפור, יונה/תן, גדי בחלב אמו.
בקוטב השני של היצירה, מבצע אנסמבל של אמני פרפורמנס שחזור למיצב משותף של מר חיים ונאמן בשם ״הנקודות החזקות ביותר״. במיצב המקורי, פסל חד ממדי גדול של הדג/ציפור של נאמן עליו מתלפף/מתחכך טייפ סלילים המשמיע את צעקותיהן של שחקניות הטניס שארפובה וויליאמס. במיצג הנוכחי, שני דמויי ״יונתן״ מנהלים בניהם דו-קרב של צעקות כבמעין משחק טניס דמיוני.
רצה הגורל ובנם של אמן (טייפ) הסלילים ו׳אמנית הצום׳ סכר פיו מלדבר.
יונתן: עם הילד הזה הוריו לא ישחקו במציאת ״המכתב הגנוב״. הוא לא ירצח את אביו ולא ישכב עם אמו. אידיוט. את לידתו הממשית של ׳ילד הזאבים׳ שלה –
יונתן, יליד 1989, אובחן כאוטיסט בגיל שלוש – הטרימה סדרת עבודות מאת נאמן המאוכלסות בתינוקות אשר גורלם לא שפר עליהם, אשר נשאו בדיעבד אופי נבואי. עוד ב-1974 כתבה את המשפט ״גדי בחלב אמו״ באותיות גדולות ורודות (אודם הדם הנמהל הלובן החלב) על גבי קיר בגלריית הקיבוץ. מאז, כפי שציין גדעון עפרת, ״לא חדלה נאמן להגיש לצופיה סעודות דמים של יילוד הנטרף בידי מי מהוריו״. הוסיפו על כך את העובדה שבשנות החמישים והשישים רווחה בקהילה המדעית תאוריית ׳האם הקרה׳, המייחסת את האטיולוגיה של האוטיזם לקשר בלתי מספק עם האם, ותבינו את ממדי האשמה. והאב? הוא היה, כמאמר דוד אבידן, ״חלק מהגרימה, אך לא הגרימה כולה״.
בעבודה ׳מר חיים: הדג הוא ראש ציפור׳ משמש קורפוס יצירתם וארכיונם הפרטי של בני הזוג אתר של קניבליזם אמנותי המאתגר את גבולות השפה והטעם. את מעשה האמנות הניזון מגופו של האחר, אנו מכנים בנימוס אינטר-טקסטואליות. אנינות טעם המכסה רק במעט את טיבו הקניבלי של האקט. בפינו שותת הריר נדחסו ופורקו להברות חלקי גופות [העבודה]: דג-ציפור, ארנבת וברווז, זאב ופינגווין, ויונתן אחד – גדי בחלב אמו – ״רק קצת דם לקינוח הדבש״.
מר חיים – הדג הוא ראש ציפור
[סאונד, וידאו, הקרנת דימויים, לוח לד, פרפורמנס. 13 דקות, לופ]
יוצר: יוני ניב יוצר שותף: אורי נועם
בביצוע אנסמבל מוסיקה נובה.
משתתפים: אביגיל ארנהיים, אור אשכנזי, יוסי מר חיים, תום סולוביציק, יואל פלד, חגי פרשטמן
עיצוב סאונד: אייל ביטון עריכת וידאו: דני וילאמסון צילום וידאו: אסף סבן
