מוזיאון ישראל בירושלים מציג את תערוכת "צבע פראי" אוסף עצום, מהחשובים בעולם לאמנות מודרנית, מבית מרצבכר ורנר וגבריאלה.
אלו הן יצירות מופת! חגיגה של שיכרון חושים ועצמה רגשית סוחפת. חובה לבקר!!!
התערוכה מתקיימת מה – 5 ביולי עד 2 בנובמבר 2013
אוצרת התערוכה ד"ר עדינה קמיאן-קשדן.
מוזיאון ישראל בירושלים יציג למשך ארבעה חודשים בלבד, תערוכה של יצירות מופת מתוך אוסף אמנות מודרנית פרטית, השמורה והחשובה בעולם.
זוהי הזדמנות נדירה, מוזיאונים רבים בכל רחבי העולם רוצים להציג את אוסף בית מרצבכר, המפורסם הודות לאיכות יוצאת הדופן של ציורים אלו אשר מתחקים אחר תולדותיו של הציור והצבע בפרט כאמצעי הבעה – הצבע ששינה את פני המאה העשרים בתחום האמנות.
התערוכה כוללת יצירות מופת שמעולם לא הוצגו בארץ. התערוכה מתמקדת בשני זרמים מרכזיים וערכיים באמנות – הפוביזם והאקספרסיוניזם. שני הזרמים הללו התהוו תוך כדי הניסיון למצוא שפת ביטויי ייחודית אשר תמרוד במסורת הקיימת של ציור המהווה חלון למציאות .לעבר סגנון אישי ששבר את כל המוסכמות של האקדמיה הקלאסית לאמנות. ציור כאמצעי להבעת רגש. שפה אומנותית בצבעים.
היצירות הללו עבורי הן קומפוזיציה מוזיקאלית המאופיינת בצבעוניות עזה יש בהם הדגשת יתר נפלאה של אמצעי הציור ,דרך משיכות מכחול ישירות מלאי הבעה על חשבון התיאור הנטורליסטי. גדולי האמנים הצרפתיים מציגים בתערוכה ,אלו אשר הטמיעו את הסגנון החדש : אנרי מאטיס, אנדרה דרן, ג'ורג' בראק מוריס ולאמרק .ציוריהם עוררו תדהמה והפתעה כשהוצגו לראשונה בסלון בפריז ב1905 ומכאן כונו "פראים" אך גם עבורי הצופה בציורים הללו כיום זו חוויה מעוררת התפעלות והתרגשות עד כדי דמעות.
זרם האקספּרסיוֹניזם בא לעולם מגרמניה בשנת 1905 זרם אמנותי ששיקף את תחושות החרדה והניכור שקדמו למלחמת העולם הראשונה ובמהלכה. אמני הזרם הזה שאפו לבטא את רגשותיהם האנושיים: חרדותיהם מנזקי המלחמה , כאב ומתח מהלא נודע, יכולת ההבעה העצום של עבודתם יצר סגנון ביטוי המשקף את הביקורת על הערכים והנורמות ,קריאת תיגר על המוסכמות החברתיות. סגנון האקספרסיוֹניסטים בא לידי ביטוי ביצירות ע"י שימוש בצורות זוויתיות ומעוותות , בצבעים עזים בעלי משמעות סמלית. הצבעים הם מקוריים , ישירות מהשפופרת ללא ערבוב, כאשר הקומפוזיציה של בחירתם מושפעת מתיאורית הצבע המדעית כאשר הנחתם היוצרות זה לצד זה יוצרת את הבולטות שלהם כאשר ניכר בהם משיכות מכחול נמרצות מלאות רגש.
בניגוד לאופטימיות ולחדוות החיים המובעות בציורים הצבעוניים האלה, רבים מהיוצרים קפחו את חייהם , רובם סבלו קשות מהשלטון הנאצי. הם נרדפו, נאסר עליהם ליצור ולהציג את אמנותם .רבים מהם נאלצו לברוח כי היו בעני הנאצים "אמנות מנוונת" המביישת את הקלסיקה המערבית ובמיוחד את העם הגרמני הנאור.
היצירות המוצגות בקרב תערוכות חדשות אלו הן בשילוב סיפור חיים מרגש העומד מאחורי האספנים היהודים ניצולי שואה בעלי היצירות, הן סימבוליות . משקפות וחוגגות את יצר החיים הבסיסי של האדם הן מביעות בסגנונן ובנושאיהן את השחרור ממוסכמות חברתיות ואמנותיות , התשוקה לבטא את ראיית העולם הסובייקטיבית של יוצריהן. אף שיוצרים אלה נבדלים במוצאם, במזגם ובצורת מחשבתם, קשרים רבים מחברים ביניהם כיחידים וכקבוצות. יצירותיהם מתאפיינות בתחושת להט, בצבעים עזים מנוגדים או צבעים משלימים, בעבודת מכחול עתירת הבעה וצבע, באנרגיה חיונית ובראייה אמנותית שפותחת את הלב למרחב רוחני אישי וקוראת לשינוי חברתי.
התערוכה עבורי היא הבעת ניצחון של הרוח האנושית ושל האמנות יחד.
בין היצירות המוצגות בתערוכה ניתן למצוא גם יצירות שנרכשו על ידי ורנר מרצבאכר בשנים האחרונות, ובהן: "מלקטי תפוחי-אדמה" (1907-1905) מאת מוריס ולאמנק, "שתי עירומות על ספה כחולה" (1920/1910) ו"נערה עם חתול, פרנזי" (1910) מאת ארנסט לודוויג קירכנר, ו"שני פרשים ואדם שוכב" (1910-1909) מאת וסילי קנדינסקי. מסדרת הפרשים המפורסמת.
"גבריאל ואני אסירי תודה על ההזדמנות לחלוק את האוסף שלנו עם קהל המבקרים במוזיאון ישראל ועל האפשרות להפיץ את השמחה הנובעת מיצירות אלו," אמר ורנר מרצבכר. "כידידיו של מוזיאון ישראל משכבר הימים, מבחינתנו תערוכה זו היא סוג של שיבה הביתה, חמש-עשרה שנים לאחר שהוצג האוסף שלנו לראשונה לקהל בירושלים, ומחווה המפגינה את תמיכתנו המתמדת במוזיאון שכה יקר לליבנו."
רקע על אוסף מרצבכר
ורנר מרצבאכר נולד ב-1928 בדרום גרמניה ולאחר ליל הבדולח בנובמבר 1938 נשלח על ידי הוריו בטרנספורט הילדים לשווייץ. לרוע המזל, הוריו לא הצליחו להימלט והם נספו במיידנק.
ב-1949 היגר לארצות-הברית שם נישא לגבריאלה מאייר בת למשפחה שהאמנויות מילאו בה תפקיד חשוב וברשותם היה אוסף צנוע של ציורים מודרניים שהפך לסמל ולמופת בעיני ורנר וגבריאלה ונר לרגליהם בהקמת האוסף שלהם.
ב-1953 הצטרף ורנר לשוק הפרוות בניו-יורק כשותף בחברה "מאייר, הופמן ומקס פיק". כעבור 11 שנים כשחזר עם רעייתו ושלושת ילדיו לשווייץ- הפך לבעלים של התאגיד הבין-לאומי למסחר בפרוות "מאייר ושות".
במהלך השנים החלו בני הזוג לפתח ולעצב טעם אמנותי משובח לאמנות מודרנית. הם החלו לרכוש יצירות פוביסטיות ואקספרסיוניסטיות, הקרובים להן.
כיום כולל האוסף כ-150 ציורים ופסלים, החל מהתקופה האימפרסיוניסטית ואילך, וניתן למצוא בו יצירות מופת רבות של פיקאסו, מאטיס, קנדינסקי, קוקושקה, בראק, בקמן, פרנץ מארק, פול קליי ורבים אחרים.
אמות המידה לרכישה התבססו תמיד על איכות מעולה וכוחה של העבודה לגעת בהם ו"לדבר" אליהם. כדבריו של ורנר מרצבכר: "האוספים הטובים ביותר נוצרים מתוכך".
התערוכה "צבע פראי"- מדגימה את פרי עמל של איסוף יצירות אמנות מזרמי האמנות המרכזיים במאה ה-20. התערוכה מציגה מגוון רחב של נושאים: נופי טבע, עיר וכפר, טבע דומם ויצירות פיגורטיביות שאינם נטורליסטיות הן קוים כללים נוטות למופשטות, כל היצירות המוצגות בתערוכה מתאפיינות בשפע הצבעים, בהבעה העזה ובאנרגיה הדינמית. בכולן בולט טעמו האישי הייחודי של אחד מאספני האמנות החשובים בעולם כעת כל מה שנותר לכם לבקר וליהנות בהם כאן במוזיאון ישראל בירושלים.
