אמנות אקטיביזם במרחב הציבורי

Facebook
Twitter
LinkedIn
Telegram
Email
WhatsApp

חמש אצבעות, חמש יצירות במרחב הציבורי מבית תיאטרון קליפה.

היצירות צולמו תוך התערבות פיזית ורעיונית מקסימלית במרחב הציבורי מוכה המגבלות והסגרים של שלהי 2020

יוצגו במרחבי הרשת, בה קיומה של אומנות עדיין אפשרי.

אלו חמש אצבעות משולשות, מאשימות, כלפי ההתנהלות הממשלתית בישראל וגרורותיה החברתיות.

 

במרכז היצירה “יום בחיי מדחום תקול”מתועד מדחום, מפורק מתפקידו וניצב בפינות שונות בפארק וולפסון.

אם אנשים ימדדו בכל זאת את חום גופם, מתוך התניה פבלובית? ביצירה מתגלה רובד נוסף ונוצר מן פורטרט מלנכולי של אובייקט.

גל וולינץ
יום בחיי מדחום תקול – פארק וולפסון

צלם ועורך וידאו: גל וולינץ

___________________________________

כולנו פליטים יצירה הבוחנת את מצב הפליטים בתוך מציאות חיינו העכשווית, תוך שימוש באחת מסוגות התיאטרון הראשוניות ביותר – תיאטרון רחוב שמפעיל שחקן באמצעות כמה חפצים ותלבושת.

יישבנו את הארץ כמהגרים וכפליטים וכעת אנו לא מוצאים את היכולת לגלות ערבות עבור 30,000 מבקשי המקלט השוכנים בארצנו. זו קריאה להעלאת המודעות הציבורית ולתמיכה בקהילה שנפגעה באופן המשמעותי ביותר בימי הקורונה.
בימוי, הפקה ומשחק: עודד צדוק שותף יוצר צלם ועורך: דויד מלכה

כולנו פליטים עודד צדוק

______________________________
חיי שמורים בחלקה פנויה

בשנת 2020 הרקיעה כמות הפניות של נשים לשירותי הרווחה בעקבות אלימות מצד בני זוגן, תופעה שהסלימה בימי הסגר. אישה אחת מכל שלוש נשים שהתלוננו במשטרה על אלימות מצד בן זוגן- נרצחה. במציאות בה דם נשים הוא הפקר, נראה שאין מענה וייצוג ראוי לנשים שהאלימות, האונס וסכנת החיים הם מנת חלקן היומיומית.

בווידאו ארט בחרה האמנית לנצור את זיכרון הנרצחות על ידי איסוף אבנים ממצבותיהן ונשיאת נטל המשקל על גופה. בהמשך, כאקט סמלי, היא מטילה את משקלה חזרה אל הגברים כדרך של נשיאת אחריות קולקטיבית, בתקווה שיגיע יום בו נשים, באשר הן, לא יצטרכו לפחד לגופן ולחייהן.

יצירה, ביצוע, צילום, עיצוב, הפקה וטקסט- אורין יוחנן
ליווי אמנותי- עידית הרמן
צילום- ערן בריל ואליאן ולג’י
עריכה- רותם מאירס
פסקול- שמוליק שטרנפלד

אורין יוחנן

_____________________

 How you see me

בעשר השנים האחרונות הופרעה פרטיותה ושלוותה של קזויו, אזרחית יפנית החיה בישראל באינספור פעמים ודרכים. רוב ההפרעות נגעו למראה החיצוני שלה. בוידאו היא מנסה לענות לפניות הללו ברחבי תל אביב ולחנך מחדש את הציבור בנוגע לדרך הנכונה והחדשה להציק לאנשים ממוצא אסייתי על רקע גזעני.
יצירה, עריכה ומשחק: קזויו שיונוירי
פיתוח קונספט וצילום: דניאל פייקס
תודות לגיל זירלין, נועם בן ישראל, דרור ליברמן

קזויו שיונוירי

_____________________________________


ינעל האולם

מייצג מחאה שבבסיסו סדרת נעילות של תיאטראות ברחבי תל אביב-יפו על סורג ובריח, בליווי צו פינוי, סגירה והריסה ממשלתי.

המייצג מבקש להשמיע את זעקתם של אלה שמסיבות כאלו ואחרות, נדם קולם ולעודד את האומנים ומנהלי אולמות התרבות, לפרוץ את השלשלאות הבדיוניות בהן ננעלו, דרך פריצת המנעולים הפיזיים שהותקנו בפתחם. ״ינעל האולם״ היא קריאת השקמה להשתחרר מכבלי האימה ולסרב לחוקים העברייניים, המקודמים בידי נוכל המואשם בפלילים, המנצל את מעמדו כדי לחמוק מעונש.

כל יום נוסף בו מוסדות התרבות נותרים נעולים ופיות האומנים נותרים סתומים, הוא עוד יום שבו אנו ממשיכים לתת יד לנרמול השחיתות.
יוצר ומבצע: אריאל ברונז
צילום ועריכה: אוריה קדם
מוזיקה וקולות: יסמין לסלרוט (ג׳אז)
גיטרה: עמיתק׳ס קורח
ייעוץ משפטי: דניאל חקלאי
עריכה לשונית: ד״ר נוח בנינגה

https://www.youtube.com/watch?v=PtfldJWAN-E&list=PLIDVcivaVixr_huvIJEtmqolgFFZvdSwz&index=5

אריאל ברונז

תודה מיוחדת: עידית הרמן, אנה זקרבסקי, אלישבע וייל, דר מוספיר, רונית מוספיר, מאי אשכנזי, ביל.

גל וולינץ, חמש אצבעות, תיאטרון קליפה,
גל וולינץ, חמש אצבעות, תיאטרון קליפה,

 

Facebook
Twitter
LinkedIn
Telegram
Email
WhatsApp

הצטרפו עכשיו
לקבלת המלצות והטבות ישירות למייל

מתעניינים בקשר ישיר וקבוע?... הצטרפו גם לאינסטגרם!

פוסטים אחרונים