המלצה של רות, פסטיבל מנופים 2019, פסטיבל לאמנות עכשווית בירושלים 2019

פסטיבל לאמנות עכשווית 2019

הפסטיבל לאמנות עכשווית ירושלים 2019, ה11 ברציפות. החל מ: 29/10/2019 עד ה 2/11/2019

מנופים, יוזמות ומנהלות אמנותיות רינת אדלשטיין ולי היא שולוב.
הפתיחה של הפסטיבל  תערך ביום רביעי, עיתוי מושלם לבאי כנס "ערב רב" לאמנות בנושא תסיסה.

ב18:00 התכנסות וסיור בתערוכה אחות אחות, ברחוב שטראוס 6.

בבית החולים המיתולוגי "ביקור חולים" הקיים מזה 200 שנה כמענה ליהודי ירושלים, יוצרים מצבת זכרון, בבניין אחד המתפקד כמחלקת יולדות, כשבשאר המבנים מתנוססים שלטי נדל"ן למרבה במחיר.

צילום מניתוח: ביקור חולים, 1900-1930 צלם: צדוק בסן, אוסף יד בן צבי

תערוכה אשר מציגה מבט לעבר זיכרון הגוף החרוט על מזרון בית החולים, ידיים הנושאות סבון חיטוי (קמיל בלו)הופכות ליצירה יש מאין, וידאו ארט, צילומים היסטוריים, לצד צילומים המתקשרים למסחריות של שירותי הרפואה הדחופה, כפי שהקפיטליזם יצר את בתי החולים הפרטיים. תערוכת "אחות אחות" מבקשת לשמר את זיכרונות המקום, ביקור חולים  פאר ההיסטוריה היהודית והרפואה של ירושלים.

"חילוץ" מופע פתיחה אשר יתקיים בחניון של בית החולים.

מופע חילוץ, בחניון בית החולים. בפתיחת הפסטיבל מנופים לאמנות עכשווית בירושלים

לתערוכה הגיעו אורחים מחו"ל: אחת מהם רתם ליניאל מארה"ב, ימק"א ברחוב דוד המלך 26, ירושלים. באולם הקונצרטים בשישי שבת תקיים את פרויקט " סינמה בלאש, בשיתוף הסינמטק, האמנית יוצרת צפייה באולם קולנוע, מסוג חדש, היא מערבת את הקהל, השתתפות עם הקהל בזמן הצפייה.

האמנית מליטא אקווילה אנג'ליקאיטה תצור מיצב דימוי לאוקינוס ענק, אבל מורכב מאלגוריתם, אשר יוצג בפתיחת הכנס, ולאורך ימי הפסטיבל.

פעילויות לילדים: "עגורנים" אוצרת הפרויקט קרן דמבינסקי. יערכו סדנאות ותערוכות בהתאמה לקהל הצעירים.

תור לאומן: פעילות מרתקת וחדשנית, ניתן יהיה  לפגוש את האמנים, עד 4 אנשים בפגישה, בבניין סדנאות האמנים. האמנית שרה תערוך פעילות הנקראת מדקות – משחק באמנות, האמנית תצייר וכל אחד מהקהל מוסיף משהוא ליצירה וככה חוזר הלוך ושוב.

 המערבל: רצועה מוזיקלית, סדרת מופעים המערבלים בין אמנות ומוסיקה, מזרח ומערב, ישן וחדש. מנהל מוזיקלי: רם מזרחי שפינוזה. הופעות: מאמא אפריקה ישראל מארחים את אנגטה וגילי יאלו ועוד. 

תערוכות בבניין האמנים מנופים:
אוצרת תערוכה: הדס גלזר אמנית: נינו בינאאשוילי, מאיירת שהשפה האמנותית שלה מתורגמת בהקשרה למסר המילולי, יוצרת סדרת ציורים ומיצג וידאו המכיל תמונות ומלל בו זמנית, המתאר את העיסוק של האמנית.
נינו חוקרת את המשמעות מעבר לתודעה, מהשפה התרבותית של המאה ה20 עם המשוררים שרצו למרוד נגד האמנויות והשירה הגבוהה ומפרקים אותה בסגנון מפגשי דאדא. התערוכה הוא כמו מיסטיקה ואינטואיציה מציינת האמנית 054-2471795 נינו 058-4653606

 ההמלצה של רות, העבודות שאסור לפספסף!! אמנות בעלת אמירה נוקבת שאי אפשר להיות אדיש כלפיה,  האמנית יעל סרלין, עוסקת בשימור הזכרון, יעל מציינת כי העבודה מציגה את שורשיות המשפחה בעיסוק מסורתי המתקשר לאריגת חוטי צמר בנול, אותם היא בוחרת להציג בשחור לצד משמעות הנובעת מאשה החרדה לבנה, כגוף חסר ראש. הפסל מקרמיקה של גוף נשי עירום, כשכולה בשחור, חסרת ראש, מעוררת זיכרונות אפלים מהמשפחה ואינה משאירה את הצופים אדישים, למראה מעורר החלחלה של הדימוי המוצג כ"מושא תשוקה אפל" ציטוט מבודריאר חוקר התרבות בפריזמת הסימן, פחד להסתכל על המוצג לצד התכונה האנושית של סקרנות גורמת לנו לצפות בפסל של יעל סרלין, ולברר מדוע בחרה להציג דימוי כל כך טעון – הגוף הבזוי? פניות לאמנית: 050-2411731

"סמענה" תערוכה בגלריה לאמנות במכללה ע"ש דוד ילין. אוצרת: נאווה ט' ברזני.

האמנית זוודיתו יוסף סרי, בודקת את מהות הקשר שלה למדינתה ישראל. יותר מדויק, יוצרת דיאלוג, ובוחנת את ההסתכלות של החברה הישראלית על האדם השחור- עליה. תערוכתה עוצמתית במסריה ובדרך ייצוגה. האמנית מבקשת שיסתכלו עליה מעבר ומחוץ להסתכלות הסיסטמטית על השחור. היא מעניקה לצבע השחור מקום וביטוי חזותי בסגנון נאיבי, במעין שלל מסכות אפריקאיות, אבל יחד עם הצבע הדומיננטי מבקשת להסתכל על עוד מכלול של דברים הכוללים את אישיותה כאישה, אמנית ואדם חושב. כל מסכה נקראת "אני" מבקשת להראות אותה במגוון צורות וצבעים. כדי שתשמעו על עוד צדדים שלה, באמנות, כאדם בסביבה של הלבן ואני "אני" שחורה. האמנית זוודיתו יוצרת את עבודותיה בפחם גולמי שנטחן במטבח, עובדת עם החומר ומשטחת אותו לעץ. החומר דוחה את עצמו מלהיות גוש אחד כמוה, מתעקש להישאר רק צורה שחורה. שיח עם החומר עד כמה אפשר לשלוט בו, כמו עד כמה תוכל לפרק את העמדות הגזעניות כלפיה כאתיופית, שחורה, אישה.

הרכב היצירה הוא כמטפורה. החיבור עצמו בין השחור לדבק הלבן, נראה מאוד דיכוטומי, אבל כל מסכה שונה ויוצרת עניין להתבונן בפניה כמו צורות הפנים.
הטכניקה מעורבת חיבור בין פחם לדבקים. התוצאה, יצירה מפתיעה, כל פעם מחדש! קודם היא בוחרת למסכה שם ואח"כ החומר משרת אותה, היא הופכת אותו לצורה. האמנית מציינת: למסכות אני קוראת ומספרת עליהן, המטרה של הרצף היא כדי לשמור על האני שלי וגם אפשרות להראות את האני ההרבה שיש בתוכי".


זוודיתו מוסיפה: "השם ליצירה "אני" מנסה לאפשר לצופה להתחבר בקריאה ליצירה, לתחושות שיוצרת האני כאתיופית. הכניסה של הצופה לעבודות היא אפשרות להיות בגובה העניים של הצופה. הדינמיקה עם הצופה והשמות משאירים אותו נוכח. במיצג וידאו היא מעתיקה את דמות הצופה אל חייה.
זוודיתו בתערוכתה מציגה את הקושי להיות אדם שחור בסביבה לבנה, אשה, אתיופית, מהגרת, עולה חדשה.
מהגישה הפוסט קולוניאליסטית זו מעין אמנות אפריקאית עכשווית, מזכיר אמנות פאגנית, שאי אפשר להתעלם ממנה. הגזענות והכאב העוטף בשחור את התערוכה, בשילוב צלליות עדינות של צבעים משאירה את הצופים בהזדהות עמוקה לתחושת האמנית. למידע ולאמנית: 050-9804002

כנס ערב רב, בנושא תכסיס באמנות ייערך בסמוך לימי הפסטיבל.

point cloud

תערוכה שהיא פרי פתוח בין המחלקה לעיצוב תעשייתי, והחוג לתקשורת צילומית. פרויקט המתמקד בטכנולוגיה הדמיה תלת ממדית לצילום. בתערוכה ייערכו יצירות באמנות מושגית, יצירות הנערכות לעניי הקהל בו זמנית, לדוגמא בסרטון:

גיא און. אמן צלם עירום ומעצב בוגר תעשייה וניהול,  מציין שהיה לו חלום להיות קוסם, בזכות מניפולציות בצילום יכול להלביש לאדם פנים עם צילום של אדם אחר כמעשה קסם. הערצה לאומן יפני יצרה מיזם חדשני, גיא יצר ראש של האומן עם גוף שלו. כלומר בחן את הצורך לייצר דימויי ללא תומך, צילום על אובייקט. גיא און מציג טכניקה בה אפשר לייצר על פני אדם אחר צילום (חד ממד) של עצמך (תלת ממד). למידע האומן 054-7475333

תערוכות נוספות מומלצות: 

ורד ניסים האמנית הישראלית המפורסמת, עוסקת בנושאים של מגדר, מעוררת את המחאה הפמיניסטית באמצעות דיאלוג עם הוריה. בתקופתנו, מתפיסת התרבות המודרנית, הדמות הנשית מתבקשת להוליד ילד וגם לעבוד לפרנסתה כך שיכולה לבטל את הגבר. ומן הסתם אפשר לקנות זרע כדי להיות חד הוריות. ההוראות והצוו התרבותי למשפחה וזוגיות היה מהותי בדור הקודם, והיום אפשר אחרת. נושא טעון. נושא המתכתב עם מצבן של נשים רבות, מתפרנסות בעצמן, ועדיין רווקות, בגיל מבוגר.
באמנותה יוצרת סביבה חזותית, נעימה על נוף פסטורלי, עליו מוצגות להקת ציפורים רווקות, עם דגש על הסביבה שבה נמצאות. להקת הרווקות של הציפורים מול האמא השומרת המופיעה בוידאו ארט. העבודה מוצגת בצבעוניות, שפה ודיאלוג שבן הנמוך לגבוה. בסביבה עם ייצוג קיטשי בנלי אבל האמירה שמאחוריהם חזקה וחד משמעית. אמא שמזוהה עם הדור הקודם, פשוט יכולה להגיד לביתה תביאי ילד גם בלי להתחתן. מותר לך!

לפרטים נוספים: אתר הפסטיבל 

  , , , , , , , ,


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *