מאת : חנה קלופפר
11 עבודות מחול חדשות של כ 40 יוצרים ומשתתפים הבוחנים את חוקי המשחק המשתנים במציאות הישראלית.
פסטיבל אינטימדאנס הינו מסגרת לעבודות מחול קצרות ואינטימיות אשר מתקיים משנת 2000.פעם בשנה לאורך סופשבוע ארוך מועלות בבכורה עבודות של יוצרים עצמאיים במחול הישראלי.
בבסיסו של אינטימדאנס עומדות החופש היצירתי,האמירה האישית והרחבת הגבולות האמנותיים.
העבודות השנה בוחנות את חוקי המשחק בתחומים כגון מגדר, גזע, לאומיות, טכנולוגיה, רפואה, אקולוגיה, צרכנות ועוד, והמנסות לחשוף את המצוקה שבאי ההלימה בין התבנית החברתית לגוף שמוכנס לתוכה; הן משרטטות את הסטרוקטורות והפרוצדורות הממשטרות אותנו בתחומי חיים שונים ותוך כך גם מסמנות את הקושי לייצר מסלולים חלופיים שיוצאים מהקווים המותווים מראש ושיש בכוחם להציע אלטרנטיבה.
אנו חיים בתקופה שבה השינויים בחוקי המשחק החברתי-פוליטי-תרבותי גלויים לעין וחל שינוי תודעתי עמוק המכתיב את האופן שבו אנו מתנהלים בעולם וחווים אותו.
בישראל 2016 המשמעות של מושגי יסוד כמו דמוקרטיה, זכויות אזרח, שוויון בפני החוק, וערכים כגון חיי אדם וחופש הביטוי משתנה; הנרטיבים ההיסטוריים והאזרחיים משוכתבים בספרי הלימוד, מייצרים סדר ערכי חדש לדור הבא. תוך כך, הטעם התרבותי הקולקטיבי מתעצב מחדש אף הוא, וכל תוכן נעטף ברטוריקה ואומדנים של שיווק ומכירות כדי לעודד צרכנות קומפולסיבית – הגלולה היחידה הבטוחה נגד דיכאון.
כל אלו פועלים בעיצומה של מהפכת המידע שמשנה לא רק את האופן שבו אנו מנהלים את חיינו החברתיים והתרבותיים אלא מכוננת גם שינוי בקצב ובקשב, ביכולת הריכוז, במהירות עיבוד המידע, בתחושת אמפטיה ובדחיפות לפעול בעולם. לצד נגישות עצומה לידע ויכולת שיתוף החיים עם קהלים הולכים וגדלים יש תחושה של שיתוק וחוסר יכולת השפעה אל מול המערכות הגדולות שמושכות בחוטים ושמתגלות כל פעם מחדש בשיא סיאובן. דומה כי אפשרות הפעולה אל מול המנגנונים הקפיטליסטיים והלאומיים השולטים בחיינו נעה בין קונפורמיזם אדיש או מיליטנטי לבין התנגדות שנתפסת כרדיקלית, מסומנת כמסוכנת והלגיטימיות שלה מועמדת בסימן שאלה.
פסטיבל אינטימדאנס 2016 מבקש לבחון כיצד מגיבה האמנות ובתוך כך המחול, למציאות ולשפה המשנות פניהן. כיצד המחול מושפע מהשינויים התפיסתיים והאידאולוגיים הללו ומה האפשרויות של מי שפועל בשדה זה להיות שחקן נוכח ומשמעותי אל מול מנגנונים שהולכים ומצרים את אפשרויות פעולתו.
תכנית א’
21.7.16 חמישי 20:00
22.7.16 שישי 12:00
23.7.16 שבת 20:00
מכונות של עוד – ג’ואל בריי ועודד רונן
אנחנו במירוץ שלא נגמר. שועטים קדימה, מחפשים כל הזמן איך להתקדם, איך לא להפסיד, מבועתים מהמחשבה שניוותר מאחור.
מכונות של עוד מתעסקת בקשר שבין קפיטליזם, קונפורמיזם, תשוקה מינית, וכמיהה לזוגיות דרך התמקדות באפליקציות הכרויות של תרבות הגייז, ומצביעה על הכרסום ביסוד האנושי האינטימי ביותר – תקשורת בין אנשים.
אתה נרשם תחת הבטחה שתהיה שייך. יש תחושה שהדלת פתוחה ושכולם יכולים להשתתף. אתה חלק מקהילה ויכול בקלות להכיר מישהו. אך בפנים אתה מוצא עצמך במין שוק דיסטופי, בו אתה בו-זמנית המוכר, הקונה והמוצר – אתה ריבוע קטן מיני רבים, זמינים ומיידיים המקוטלגים באופן מושלם. בשוק הזה שיחה עם אחד מוחלפת בסחר עם רבים בו זמנית. כדי להצליח במשחק צריך להקרין עוצמה וחוסן. חשיפה עצמית ושבריריות – משמעותן הפסד.
אתרי ההכרויות מייצרים בסופו של דבר סטנדרט אחיד של תשוקה. אתה הופך לריבוע קטן המייצג גיל, גודל שריר והצלחה שעל פיו אתה נמדד וממוקם בסולם היררכי. אט אט נוצר גטו חדש של הסכמה בשתיקה להפוך מבן אנוש לפרופיל דיגיטלי. למה, אם כל המשתמשים מרגישים ככה, כולם משתפים פעולה עם המערכת הזו?
האם בעולם שמתנהל במערכת מחושבת, קרה ומנוכרת, נוכל להסיר את המגנים כשנפגוש אפשרות לאינטימיות? או שלעד נישאר מכונות של עוד.
מאת ובהשתתפות: ג’ואל בריי ועודד רונן
מוסיקה: בטהובן, האחים שרמן, ריוז’י איקדה
שלא להרבות בדברים – תמי ורונן יצחק
מחול-ווידוי. סולו של גוף אחד ואינספור פרטים ביוגרפים.
ספירת מלאי שיטתית של כל מרכיבי הגוף, הנפש, האישיות, הזהות, הביוגרפיה, האגו והפרסונה.
מידע טכני, נתונים פיזיים, היסטוריה אישית, זיכרונות, תכונות ודעות מסומנים, מוטבעים ונמחקים ללא הרף על גבי הגוף המשמש כלוח סימון, מותירים לעיתים גם סימנים, הטבעות, צלקות והתנגדויות. מעוררים את הרצון הישן להיחלץ מעבר לכל אלו.
מאת: תמי ורונן יצחקי I בהשתתפות: תמי יצחקי I מוסיקה: רמי טרייסטמן Studio Ramix
מופעי ההיסטריה – עדילי ליברמן
מוזיאות פתולוגי חי
מקור המילה היסטריה הוא במילה היוונית היסטרה שפירושה; ״רחם״. במאה הרביעית לפנה״ס האמינו כי הרחם נודד ממקומו, מגיע לחזה וגורם לתעוקה וקשיים בנשימה. התרופה לכך היתה לקיים יחסי מין עם גבר ולנסות להתעבר. בימי הביניים העלו את ההיסטריות על המוקד
ובסוף המאה ה19 – ההתקף ההיסטרי אשר הוצג בבית החולים סלפטרייר, היה מהמופעים הנחשקים ביותר בפריז. ״מוזיאון פתולוגי חי״ כך כינה שרקו את המחלקה אשר בראשה עמד.
בתוך המכניזם ההיסטרי יש בכוחן של רגשות ותחושות לחולל תופעות נוירולוגיות מורכבות. ז׳אן מרטין שרקו הוקסם מן האפשרויות הטמונות ב”גוף המדבר”, ובמהלך שלושים השנים בהן ניהל את המחלקה הנוירולוגית הגדולה מסוגה בצרפת, הוא אבחן, חקר וקטלג את מטופלותיו באופן שהחזיר להיסטריה את מעמדה כפתולוגיה נשית מובהקת. מופעי ההיסטריה מבית היוצר של ז׳אן מרטין שרקו ישוחזרו במופע כמקרה בוחן, דרכו נחשוף את יחסי הסובייקט-אובייקט על הבמה, בצורה מזוככת הנעה בין עולמות הפרפורמנס למדע הרפואה ולמגדר.
מאת: עדילי ליברמן I בהשתתפות: משי אולינקי, כרמית בוריאן, מעין חורש, עדילי ליברמן I ייעוץ אמנותי: ברכי ליפשיץ I מוסיקה: דגנית אליקים I צילום: אייל תגר
תכנית ב’
22.7.16 שישי 14:00
22.7.16 שישי 20:00
23.7.16 שבת 14:00
הצפה – ניבי אלרואי ואלה רוטשילד
הצפה מציג את סיפורו של אינדיבידואל ששרד אסון נורא שלאחריו לא נותר כמעט דבר מהעולם שהכיר לפני. תוך חיפוש אחר החיבור בין שתי שפות אמנותיות של הכוראוגרפית והרקדנית אלה רוטשילד והאמנית הרב תחומית ניבי אלרואי, העבודה יוצרת תמונה בימתית-וויזואלית שמאפשרת לצופה להיות לרגע ב”יום שאחרי”. המופע מנסה לשרטט קו בין הפנטזיה הוויזואלית של “הסוף” לבין היראה או פחד מהרגע הזה ומבקשת לחשוף את הקשר בין הפעולות היומיומיות שאנחנו מבצעים מתוך הרגל לבין האפקט שלהן על הסביבה שלנו שלא ככה סתם הגיעה לכדי “הסוף”.
מאת: ניבי אלרואי ואלה רוטשילד I בהשתתפות: אלה רוטשילד I עיצוב חלל: ניבי אלרואי
לא עלינו– נעה מרק-עפר ודנה רוטנברג
יצירה אוטוביוגרפית מאת נעה מרק-עפר ודנה רוטנברג ובביצועה של נעה. היצירה נולדה כבדרך אגב מתוך שיחות מקצועיות של שתי נשים, שתי אמהות, שרצו לעבוד יחד שוב. השיחה, כמנהגן של שיחות, גלשה לאישי. בדיבור על כוריאוגרפיה, חזרה וצצה תנועה מסוג אחר – בתוך מסדרונות רפואיים, בין תפקידים שונים, בתוך שפה חדשה עם מילים שקשה לבטא. כי פרט להיותה רקדנית, אוצרת, חושבת וכותבת על מחול, נעה היא גם אמא שאמרו לה שהילד שלה חולה. מתוך הסכר שנפרץ בשיחות האלה פרצו הומור, אירוניה, כאב, ביקורת, עולם שרק לחלקו היא היתה מודעת. אוצר בלום של חומר זמין ונפיץ.
חוקי המשחק הלא מדוברים של העבודה המשותפת מצאו בית בחלל- ביניים אטום בתוך תיאטרון תמונע, השריון והכלא של העולם שלה/ן. לתוכו נעה מוזגת, מוהלת, ממיסה, מערבבת, כותשת ורוקחת את חומרי החיים ומזמינה את הקהל להיות איתה, להיות נעה.
מאת: נעה מרק-עפר ודנה רוטנברג I בהשתתפות: נעה מרק-עפר I דרמטורגיה: רננה רז I עיצוב תלבושות: לי אלמביק I ייעוץ תלייה וטיפוס: שי רמות , תלבושות: יסמין וולק
כל ההליכונים מיואשים
בחלל הבר של תיאטרון תמונע יוצבו כשמונה הליכוני כושר במעגל עליהן שש דמויות רצות ומשוחחות על העתיד. כמנגנון פוליטי העבודה מבקשת לייצר לעצמה חוקים חדשים ותוך כדי ריצה מתנסחות להן דרכי שיחה חדשות.
כל ההליכונים מיואשים, פועלת כמכונת שיחה המזמינה את הצופים לקחת חלק בשיחה בתנאים תנועתיים מוגדרים. מה יקרה לשיחה אם נתנה את הדיבור בריצה? מה הקשר בין שיחה לתנועה, בין המחשבה תזוזה? העבודה היא אובייקט שמטרתו לתפעל את השאלה ללא שואל. חוקי המשחק של השיחה משתנים ומערערים את תפקידי הפרפורמר והקהל תוך נסיון ליצור שיח גופני-קולי.
יוצרים ומשתתפים: טל אלפרשטיין, טל אדלר אריאלי, אייר בלומברג, רז גלוזמן, מירב דגן, ניר סגל ויהונתן רון I ייעוץ אמנותי: עודד גרף | תודות: Energym
תכנית ג’
22.7.16 שישי 18:30
23.7.16 שבת 12:00
24.7.16 ראשון 20:00
מוסיקה של ערסים בהיכל התרבות – מעיין כהן-מרציאנו
יחסי הכוחות ברוב החברות בעולם, המבוססים על אי שוויון גזעי או אתני, מניעים יחידים “לעבור” בין קבוצה המזוהה כנחותה לקבוצה ההגמונית. מעבר זה מתבטא ברצונותיהם של היחידים להשתייך לקבוצה הנתפסת כחזקה, שולטת, ועל ידי כך ליהנות מפריבילגיות הנתונות בידיה של האחרונה.
כאישה, בת הדור השלישי לעליה המזרחית, אני מעבדת את הקונפליקט הקיים בתוכי דרך סקירה ביוגרפית אישית, בה מועלות סיטואציות המציפות שאלות העוסקות במרכיביה של זהות והמנגנונים החברתיים המעצבים אותה.
בושה, כישלון, תחושת חוסר שייכות, המתגלמים ברצוני להיות חלק מקבוצה פריבילגית, הם אלו המעיבים על ההנחה הרווחת כי “העניינים” בדור זה אמורים להיות “פתורים”.
גופי הוא הכלאתם של הורי, של ניתוק והימנות, של התנגדות וקבלה, של רצון והתפכחות, של קונפליקט ואולי של פתרון.
מאת ובביצוע: מעיין כהן-מרציאנו | נגן עוד: עידן אלמלם | ניהול חזרות: אנאבל דביר, מעיין גור
הופעת אורח
24.7.16 ראשון 21:30
יוסי ברג ועודד גרף COME JUMP WITH ME
העבודה Come Jump With Me משחקת באש ומשתמשת במציאות החברתית והפוליטית הנפיצה, זו המילולית וזו החזותית כבמגרש משחקים דמיוני המערב רמות שונות של תודעה. המופיעים מהלכים בדימויים מההיסטוריה הקולקטיבית והאישית כבמסע הרפתקאות פנטסטי ומנסים להבין לקראת איזה עתיד הם צועדים ומה קדוש בעיניהם. הצופים מוזמנים לרכבת הרים רגשית בין רגעים אקסטטיים ופואטיים לכאלה הבוחנים את הרלוונטיות והמשמעות של עשיית אומנות בישראל. העבודה מבקשת לשאול שאלות על הרלוונטיות של התאטרון ושל המופע הבימתי בימים בהם המציאות הפוליטית בוערת ושואפת לאתגר את כוחו של המדיום.
רעיון וכוריאוגרפיה: יוסי ברג ועודד גרף I מופיעים יוצרים: יוסי ברג ואוליביה קורט מסה I תאורה: יואב בראל | תלבושות: אדם קלדרון I עיצוב במה: זוהר שואף I עיצוב פסקול: יוסי ברג, יואב בריל ועודד גרף
ייעוץ אומנותי: נאוה צוקרמן I סאונדמן: אורן כהן I הפקה: הילה ג’מילי
פסטיבל אינטימדאנס 2016 בניהולם האמנותי של: טל יחס, יאיר ורדי ונאוה צוקרמן מ 21.7 עד 24.7.2016
